ראש דוד, ראה ט״ו

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

15 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

אֶל עֵשָׂו אָחִיו, אֲפִלּוּ עֵשָׂו אֶלָּא אָחִיו. אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שֵׂעִיר, שֶׁהוּא מַעֲמִיד שַׂעֲרוֹתֵיהֶם שֶׁל אָדָם. וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאֲדֹנִי לְעֵשָׂו. רַבֵּנוּ אָמַר לְרַבִּי אַפָּם כְּתֹב חַד אִגְרָא מִן שְׁמִי לְמָרָן מַלְכָּא אַנְטוּנִינוּס וּכְתֹב לֵיהּ מִן יְהוּדָה נְשִׂיאָה לְמָרָן מַלְכָּא אַנְטוּנִינוּס נָסְבָהּ וְקָרְאָהּ וְקָרְעָהּ אָמַר לֵיהּ, כְּתֹב מִן יְהוּדָה עַבְדָּךְ לְמָרָן מַלְכָּא אַנְטוּנִינוּס אָמַר לֵיהּ מָה אַתְּ מְבַזֶּה עַל כְּבוֹדָךְ, אָמַר לֵיהּ, מָה אֲנָא טָב מִן סָבִי לֹא כָּךְ אָמַר יַעֲקֹב כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב. עִם לָבָן גַּרְתִּי לָבָן רַבְּהוֹן דְּרַמָּאֵי יְהֲבִיתֵיהּ בְּחָפְתִּי, הַהוּא גַּבְרָא לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וָאֵחַר עַד עָתָּה, שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלַד שְׂטָנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, מָסֹרֶת הִיא בְּיָדֵינוּ שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בְּנֵי בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל.

1 וכן מצינו ביעקב אע"ה כשבא לקראת עשו התנהג בשתים אלה ההכנעה וההתבוננות כמש"ה כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי, ופירש"י עם לבן גרתי לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, ד"א עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, והרי ההכנעה לומר עבדך יעקב ולצוות את כל ההולכים אחר העדרים שיאמרו לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו, ועשה שתי הכנעות פנימית וחיצונה, הפנימית כי אמר לפני ה' קטנתי מכל החסדים וכו', והחיצונה להשפיל עצמו נגד אחיו, וגם התבונן מאד במנחה ובסידורה ושילוחה ובענין המחנות כמבואר בענין. ונבא להבין מאמרם בילקוט רבינו אמר לר' אפס כתוב חד איגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס נסבה וקרעה, א"ל כתוב מן יהודה עבדך למרן מלכא אנטונינוס, א"ל מה את תבזה על כבודך, א"ל מה אנא טב מן סבי לא כך אמר כה אמר עבדך יעקב עכ"ל. ויש להרגיש מאי דעתי' דר' אפס לא ידע שאנטונינוס קיסר וישראל בגלות, ולא עוד אלא כשרבינו הקדוש ציוהו לכתוב מן עבדך אמר מה את מבזה על כבודך, ומה תמיהא היא זו ומה השיב רבינו הקדוש מה אנא טב מן סבי דנראה דזה לבד הטעם, ותיפוק ליה דישראל עבדיו של הקיסר באמת.

« ראש דוד Eikev ראש דוד Shoftim »